ההשתלבות המהירה של מיליוני איש לאינטרנט עוררה טלטלה ערכית, הצמיחה פחדים ויצרה תופעה של פאניקה מוסרית כמו התמכרות ופורנוגרפיה. מטרת המאמר להבין את משמעותה של הפאניקה המוסרית (Moral Panics) בהקשרה לאינטרנט בישראל. "פאניקה מוסרית" פירושה תגובה קיצונית של המדיה, הציבור וסוכנויות הפיקוח, לאיומים וסיכונים על החברה. התבוננות במוקדי הפאניקה המוסרית באינטרנט יש בה כדי לשפוך אור לא רק על יחסי חברה-מדיה, אלא גם על התנגשות בין קבוצות של גולשים (כגון: בני נוער, מיעוטים, הומוסקסואלים), על גורמים המבקשים לחזק את הפיקוח החברתי עליהם (המדינה, מגזרים דתיים, הורים שמרניים, מורים ואחרים) ואף על בניית גבולות חברתיים חדשים.

מושג ה"פאניקה מוסרית" הוטבע לראשונה על ידי סטנלי כהן בהקשר לתרבויות נוער שנתפסו כמוזרות, מאיימות ואף סוטות, שבהן התפתחו נורמות ודפוסים שנראו כבלתי מוסריים הפוגעים בקיומו של הסדר החברתי (Cohen, 1987: 9) בקרב המעמד הבינוני באנגליה. הדיון אודות הפאניקה המוסרית בהקשרה לאינטרנט עלה במחקריהן של ליוינגסטון (2005 Livingstone) ולמיש (2007), החוקרות את השפעת האינטרנט על חיי מתבגרים. החוקרות סבורות כי נעשה שימוש מוגזם בפאניקה ביחס לבני הנוער. עם זאת, רבים מזהים את האינטרנט עם מגוון פתולוגיות כגון: התמכרות למדיום, התמכרות לפורנוגרפיה, הונאה, בידוד, ניכור, פדופיליה ורצח ויוצרים אווירת פאניקה כלפי השפעתה המוסרית של סביבה זו, מאמר זה בא לבחון מיהם הסוכנים המייצרים את הפאניקה המוסרית כלפי האינטרנט בישראל?

חשיפת זהותם של סוכני הפאניקה תסייע למפות את האינטרסים המסתתרים מאחוריה, ותבהיר את הממדים המעצבים את המדיניות הציבורית כלפי האינטרנט בישראל. כמו כן, התבוננות בסוכני הפאניקה תסייע לעמוד על תפישותיהם של מגזרים שונים בחברה הישראלית (כגון חרדים, דתיים-לאומיים) כלפי הסיכון החברתי הטמון בחשיפת מידע ובהפצתו לגבי אוכלוסיות חלשות (כגון ילדים או בעלי סיכון נפשי).

בפועל, הנזקים החברתיים הפוטנציאליים המיוחסים לאינטרנט מתבססים על מקרים בודדים מבחינה סטטיסטית. הם בטלים בשישים לעומת הנזקים הקריטיים העצומים בזירות שונות שנחקרו על ידי סוציולוגים אמריקאים, כגון, תאונות הדרכים, אלכהוליזם, והשימוש בסמים (Gusfield 1972, 1981). על אף זאת, יש הבוחרים להיעזר במטאפורה של "מסעי הצלב המוסריים" (Moral crusade - Gusfield 1972) כדי לתאר מסע של הפחדה ואיום בהתנוונות, בהרס הרקמה החברתית, במחלות נפשיות, בסכנת קיום, במלחמה ואסון לאומי. המסע מבוסס על מידע חלקי, סנסציוני, מגמתי, לא מדויק ושקרי.

במילים אחרות, העמקה בסוגיית ה"פאניקה המוסרית" כמוה כתיאור ההבניה של גבולות הסטייה החברתית. היא מתבססת על אומנויות ההבעה והרטוריקה, עושה שימוש אפקטיבי במדיה, ואף במידע שאינו מדויק או שאינו תואם את הממצאים המדעיים הרלוונטיים המתייחסים לתופעה (Gusfield 1981).

בניגוד לדעת הקהל. שהטמיע זה מכבר את דימויים מוטים (בתהליך ה"פאניקה המוסרית"), מתברר, כי האינטרנט אינו בהכרח גורם להסתגרות, בדידות או ניכור. נהפוך הוא, האינטרנט תורם להעצמתם של יחסי רעות חדשים ומגוונים (סואן 2005; גולן 2006). עדיין לא אושפז אף "מתמכר" בבית חולים ישראלי.

Although conceptual and planning work related to the implementation of information and communication technologies (ICTs) in schools goes back in history to the early 1980s (Pogrow, 1983), an increased emphasis on the holistic incorporation of the technology into educational systems began during the 1990s. Since then, significant national efforts have been made in many countries to plan this implementation and to allocate the required government funds (Hoffman, 2002). As a result, in the last decade an increasing number of countries have been promoting, as explicit national policies, the incorporation of ICTs into their educational systems: installing computer networks in schools, connecting these to the Internet, and training ICT-oriented teachers (Venezky & Davis, 2002).  Special attention has been granted to the process of diffusion of innovative ICT practices in all aspects of school life, including the curriculum, and the teaching and learning processes.

            Theories dealing with the diffusion of innovations have been developed in different fields such as economics, business studies, and marketing, in an effort to identify factors affecting the release and marketing of new products (Amendola & Gaffard, 1988). So far most attempts to apply diffusion of innovation theories to education have focused mainly on higher education (Bennett & Bennett, 2003; Macchiusi & Trinidad, 2001), on teachers (Atkins & Vasu, 2000), and on nationwide diffusion of innovation processes (Porter, 2000). Attempts to apply these theories for examining ICT implementation at the elementary and secondary school levels are scarce.

Diffusion of innovative pedagogical practices using ICT in schools is the focus of this paper, in which we examine data collected for IEA’s SITES (Second Information Technology in Education Study) Module 2 international study of innovative pedagogical practices using ICT (International Association for the Evaluation of Educational Achievement [IEA], n.d.; see also, Kankaanranta, 2005, this issue). The international research included participants from over 30 countries, including Israel. This article reports on a secondary analysis of the data and is part of a series of papers dealing with ICT-based innovations in 10 Israeli schools which participated in the international study (Mioduser, Nachmias, Tubin, Forkosh-Baruch, 2003; Nachmias, Mioduser, Tubin, Cohen, Forkosh-Baruch, 2004; Tubin, Mioduser, Nachmias, Forkosh-Baruch, 2003).

The Organization for Economic Co-operation and Development [OECD] study (Venezky & Davis, 2002), which was conducted by the Centre for Educational Research and Innovation (CERI), concentrated on case studies as well. Its goal was to analyze how ICT relates to educational innovation; the rise of ICT in education was central to the study. The case studies explored a relationship between successful implementation of educational innovation and successful use of ICT, particularly the school as a social organization: dynamics, conditions, and processes of change. The innovations of interest were those that took place at a school level, with relation to students, teachers, the school organization, or administration.

An interesting finding of our previous analyses (Tubin et al., 2003) was the identification of different scopes and patterns in the diffusion process of ICT-based innovations within the schools. We observed two main patterns: “islands of innovation,” in which innovative pedagogical practices included about 15% of the teacher and/or student populations; and “school-wide innovations,” involving 50% or more of the teacher and/or student populations. In this paper we take a step further, analyzing the characteristics of both ICT-implementation patterns and elaborating on these characteristics by means of Rogers’ (1995) diffusion of innovation theory. We believe that studying the different diffusion-of-innovation patterns within schools will improve our understanding of the implementation processes of ICT-based innovations and their transferability and scalability, and may provide useful information to policymakers in this field.

המחקר הבינלאומי המשולב[1]SITESm2 ו-OECD-CERI[2] התמקד בחקר בתי ספר, המיישמים בהצלחה חדשנות חינוכית משולבת תקשוב, בהשתתפות כ-30 מדינות. מחקר ה-IEA הוא השלב השני במחקר התלת-שלבי, ובו נבחרו בכל מדינה בתי ספר המיישמים בהצלחה חידושים פדגוגים משולבי תקשוב, על פי קריטריונים בינלאומיים אחידים, בעזרת ועדת היגוי לאומית. חקרי המקרה רוכזו בבסיס נתונים בינלאומי המשמש לניתוח ומחקר משווה. מטרות המחקר היו לזהות ולתאר חדשנות פדגוגית משולבת תקשוב, לספק מידע ורעיונות לקובעי מדיניות לאנשי החינוך לגבי תפקיד התקשוב בחינוך, ולהרחיב את הידע המצוי בידינו לגבי הצלחת חדשנות פדגוגית משולבת תקשוב בארץ ובעולם.

בישראל נבחרו עשר יוזמות פדגוגיות חדשניות המשלבות תקשוב, בעשרה בתי-ספר,בכל שכבות הגיל ובאזורים גיאוגרפיים שונים. כלי המחקר כללו שאלונים, סקר מחשוב, ראיונות חצי-מובנים, וכן תצפיות וניתוח תיעוד לגבי החדשנות. הספר המוצג בהרצאה זו מתמקד בחלקו הישראלי של המחקר, ומציג מסגרות לניתוח חדשנות פדגוגית משולבת תקשוב: (1) אפיון רמת ההטמעה וההפצה של החדשנות בבית-הספר, ושל תחומי התפקוד של בית-הספר, אשר נתרמו מהחדשנות; (2) אפיון הגורמים המסייעים להצלחת שינויים חינוכיים או מעכבים את התרחשותם, בתוך בית-הספר ומחוצה לו; (3) אפיון דפוסי הטמעה והיישום של החדשנות בבתי-הספר.

הספר, המסכם את ממצאי מחקר SITESm2ומסקנותיו בישראל, מתפרסם בימים אלה, ומיועד לאנשי מחקר ולאנשי מעשה בתחום החינוך. בהיבטים תיאורטיים הממצאים והמסקנות שופכים אור על התהוות סוגי חדשנות המשלבים תקשוב והפצתם; ובהיבטים היישומיים – מספקים מידע לקובעי מדיניות במערכת החינוך לצורך הקצאת משאבים דיפרנציאלית ליוזמות חדשניות בהתאם למאפייניהן ולגורמים המעורבים בהן.

בימים אלה יוצא לאור ספר, אשר מסכם את ממצאי מחקר SITESm2 ומסקנותיו בישראל. הרצאה עוסקת בספר "חדשנות פדגוגית משולבת טכנולוגיות מידע ותקשורת", ובה נציג את התחומים העיקריים בהם הוא עוסק, בהקשר לשילוב חדשני ומוצלח של טכנולוגיות מידע ותקשורת במסגרת יוזמות חינוכיות ולימודיות בעשרה בתי-הספר בארץ.

לאחרונה נרשמה עלייה בכמות האתרים הנאו-נאציים, האנטישמיים, האנטי-ישראליים והאנטי-יהודיים.כך עולה מדבריו של אלי הכהן, מנהל המכון לחקר האינטרנט באוניברסיטת תל אביב, בהרצאה שהתקיימה במכון בערב יום השואה.הכהן הוסיףכי גורמים אנטישמיים בעולם חודרים לקהילות השיתוף ב"ווב 2.0". הוא הציגתמונה עדכנית של המגמות המאפיינותאת שנת 2007, בניסיון לצפות את המהלכים הבאים.

מאמר זה נכתב כדי לספק מקורות דיגיטליים על הצד האפל של רשת האינטרנט לתלמידי הסמינר במדעי המחשב במכללת בית ברל בשנת 2002-2003 שעסק ב"מעבר מתרבות הספר לתרבות הדיגיטלית". כמובן שכל המתעניינים בנושא זה יוכלו להפיק תועלת הן מהקישורים והן מהטקסט הנלווה.

כולנו מכירים לפחות חלק מהצדדים החיוביים של הרשת כגון: אתרים חינוכיים, קבוצות דיון בנושאים שונים ומגוונים, אתרי חדשות ואקטואליה, וכדומה.

המאמר הזה ינסה להציג לנו מקורות דיגיטליים העוסקים בצד האפל של רשת האינטרנט. מסתבר שלא הכל ורוד בממלכת האינטרנט.

ככל שגדל מספר האנשים באינטרנט (בדצמבר 02 מדובר על כ760 מליון איש כ12 אחוז מכלל האנושות שמהווה למעלה מ6 מיליארד אנשים), החלק המרושע של האינטרנט הולך וגדל.

אם כי, יש לציין שכבר מתחילת מהפכת המחשבים והאינטרנט היו בה כמה צדדים אפלים למדי (למשל כמה מהאנשים הידועים בתעשיית המחשבים היו מעורבים בפיתוח מתקן קטן בצורת קופסא, שבאמצעותה טלפנו חינם בצורה לא חוקית לנמענים שונים וחדרו לרשת הטלפונים

של ארגונים שונים).

השיוט באינטרנט מכיל סכנות רבות שעל המשתמש התמים (וגם המנוסה) להיות מודע לסכנות אלו ולהשתדל להמנע מהן.

תחילה נעסוק בתת התרבות העבריינית ברשת האינטרנט (אני מתכוון לתת תרבות עבריינית הן מבחינה חוקית והן מבחינה מוסרית) ובהתמכרות לאינטרנט.

בחלק השני של המאמר נעסוק בתגובות לצד האפל של הרשת: בחוק ומשפט ברשת, בכללי זהירות ברשת ובאתיקה של הגלישה ברשת.

מוגובי, אתר הילדים המוביל בישראל מקבוצת וואלה!, מודיע היום על השקת פעילות "מוגובים שומרים על עצמם", שתתקיים במהלך פסח. במסגרת הפעילות יוזמנו הילדים הגולשים באתר לעצב בעצמם מודעה לשימוש בטוח באינטרנט. המודעות המעוצבות יוצגו בגלריה אינטראקטיבית ראשונה מסוגה ויהיו ניתנות לבחירת "חביבי הקהל" על-ידי גולשי האתר. מתוך כלל המודעות שיעוצבו באתר ייבחרו ע"י צוות שופטים 5 מודעות שיעלו בקמפיין שיפורסם ברחבי וואלה! ובאתרים נוספים. באתר מעריכים שלמעלה מ-100,000 ילדים ייקחו חלק במבצע.

בשנים האחרונות אנו עדים לתפנית באופי הפעילות הווירטואלית ההמונית. תפנית זו באה לידי ביטוי בצמיחתם של הבלוגים, המהווים אתרים אישיים, הנקראים על ידי מיליוני גולשים באינטרנט מדי יום. יתרה מכך, היצירה, התחזוקה וחשיפתם של הבלוגים לא זו בלבד שגררה עמה סחף המוני, אלא יצרה פוטנציאל חדש של יצירה וביטוי עצמי. כיום אנו עדים לצורות הולכות ומתפתחות של כתיבה ווירטואלית של בלוגים כולל הפודקאסטינג (Podcasting), בלוגים עיתונאיים (Digital Journalism Blogs), בלוגים עסקיים(Business Blog) , בלוגים פוליטיים (Political Blogs), בלוגים צבאיים (Milblogs, Military Blogs) ובלוגים דתיים (Religious Blog).

תחילתם של הבלוגים הייתה בשנת 1997. עם זאת ההתעוררות הגדולה בכתיבתם הייתה בסוף 2002, כאשר אלה נהפכו לחלק משמעותי של התרבות המקוונת (2.1.2005 PEW). אחוז כותבי הבלוגים מבין גולשי האינטרנט בארה"ב היה ביוני 2002 3% , ובתחילת 2004 עלה ל - 5% . בנובמבר של אותה השנה כבר הגיע שיעור יוצרי הבלוגים ל - 7%, המייצגים כ- 8 מיליוני גולשים. גם בתחום של קריאה וצריכת הבלוגים חלו שינויים משמעותיים. מספר קוראי הבלוג קפץ ב - 58% בשנת 2004 ועמד בתחילת 2005 על 27% מבין כלל הגולשים. זאת בהשוואה לפברואר 2004 שאז רק 17% מבין הגולשים קראו בלוגים.

השאלה הנשאלת היא, מדוע מעודף הבלוג, כטכסט ווירטואלי, ומהו מקור המשיכה שלו. כדי ללמוד על תפוצתם הרבה של הטכסטים ה ווירטואליים אבקש להתבונן במקרה הבלוגים. אלה משמשים מקרה מבחן קיצוני לכתיבה אישית, המכוונת כלפי האינדיבידואל. תחילה, נעמוד על מושג ה"'בלוג"'.

העידן הווירטואלי נפתח כהבטחה גדולה. ניתן לתאר את שלהי שנות ה- 90 כתקופת שיא כאשר האינטרנט נתפש כ"ארץ המובטחת", כ"אוטוסטראדת המידע" או כ"סְפָר" קיברנטי בלתי מיושב, בתולי ואוטופי. אולם, ככל שהתפתח המרחב התגלו בו גבולותיו ומגבלותיו והמודעות לתופעות בלתי צפויות עלתה, כמו הפשיעה הדיגיטאלית, הפער הדיגיטאלי, פורנוגרפיה ברשת או ספֵּם ואמצעי חדירה לתחום הפרט.

בעיון בתופעות העידן הווירטואלי ניתן למצוא פערים בין תפישות אלו לבין המגמות שחלו בעשורים האחרונים בתרבות המחשוב והאינטרנט. לשם כך, אבחן ראשית את מערכת הדימויים שדנה במרחבי האינטרנט מקרב אינטלקטואלים, יוצרי הטכנולוגיה, משווקי התוכנות והקהל הרחב, ואבחן בקצרה כיצד אלו באו לכדי ביטוי לנוכח התהליכים החברתיים שחלו במרחב הקיברנטי בחמישה מקרים: העבודה מרחוק, השפה הדיגיטאלית, החינוך המתוקשב, הדמוקרטיה הדיגיטאלית והמעבר מאטומים לביטים.

בלעדי הקישורים, המעברים המובילים אל דפים אחרים, דף האינטרנט היה מפסיק להיות חלק מ"רשת", ולא היה לו יתרון על פני טקסט מודפס. כל כך התרגלנו אליהם, שקשה לנו לדמיין דרך אחרת של ניווט באינטרנט. אבל בעצם של מי הרעיון הנפלא שנקרא היפרטקסט, מה שידוע לנו יותר כקישור, או לינק? מתברר שעוד ב-1976 הגישה חברת בריטיש טלקום בקשה לפטנט בארה"ב על ההיפרטקסט, והבקשה אושרה ב-1989. חברת הטלפונים הבריטית טוענת, שהיא שכחה בכלל מעניין הפטנט הזה, ורק בקיץ שנת 2000, במהלך עדכון שגרתי של 15,000 הפטנטים שלה ברחבי העולם, זה עלה שוב.
ככל שזה נשמע אבסורדי, בריטיש טלקום טוענת עכשיו בבית משפט פדרלי בארה"ב, שהיא אוחזת בפטנט לטכנולוגיית ההיפרטקסט, המשמשת להעברת גולשי האינטרנט מאתר אחד למשנהו. השופט קולין מקמהון הביע ספקות רבים לגבי הטענות של החברה הבריטית, בעת שימוע ראשוני שהתקיים ביום שני שעבר. מומחים משפטיים אומרים שזה בלתי סביר, אך לא בלתי אפשרי, שבריטיש טלקום תזכה בתביעה. ובכל מקרה, המומחים אינם מאמינים שיש סיכוי כלשהו שהחברה תוכל לגבות תמלוגים רטרואקטיבית.

זכויות קניין רוחני וזכויות יוצרים ברשת האינטרנט מוגנות מכוח חוק זכויות יוצרים, 1911 (להלן: "החוק"), ומכוח פקודת זכויות יוצרים ? 1924 (להלן:" הפקודה").

אתר אינטרנט הנו כיום כלי שיווקי שבהקמתו ובהפעלתו מושקעים ממון רב, מקוריות, ומיומנות ובעידן הנוכחי הפך אתר האינטרנט לכלי מרכזי בתעשייה, במסחר בפרסום ובשיווק בקרב מרבית החברות הגדולות במשק כמו גם בעסקים קטנים ובינוניים.

העתקה גראפית ו/או מילולית של יצירות, לעיתים אף באותם הפונטים ובאותו הצבע תוך מודעות לזכויות יוצרים, פוגעת מטבע הדברים בבעל היצירה העמל ימים על גבי לילות על מנת לעצב אתר אינטרנט באופן ייחודי ולמלאו בתוכן וזאת בכדי למשוך קהל וליצור זירת מסחר אטרקטיבית בעולם תחרותי.

טכנולוגית האינטרנט והמהפיכה הדיגטלית יוצרים את הבסיס לפוטנציאל השגשוג של המסחר האלקטרוני. "מסחר אלקטרוני הוא החילופין של אינפורמציה בתוך רשתות אלקטרוניות, בכל שלב בשרשרת האספקה, בתוך ארגון, בין עסקים, בין עסקים ולקוחות, או בין המגזר הציבורי והפרטי, באם (נעשה) בעבור תשלום או ללא תשלום" (Cabinet Office, 1999).

אחת התועלות המרכזיות, שיש במסחר האלקטרוני, היא היכולת לבצע תהליך של פרסונליזציה (personalization). הפרסונליזציה נובעת מכך שהמהפיכה הדיגיטלית יצרה מצב לפיו לכל משתמש באינטרנט יש פוטנציאל לדרוש ולקבל "אב-טיפוס" משלו. מצב זה מוביל לאפשרות של התאמה (customization) רחבת-היקף של מוצרים לאנשים (Mass-personalization). מאמר בנושא הפרסונליזציה (הסגל, "אז מה זה פרסונליזציה?"): http://www.vanola.dxe.co.il/.

העידן הפוסט מודרני מוגדר כעידן בו הוקצנו מאפייני העולם המודרני (הכולל פיתוח טכנולוגי, מדעי, חילון, דמוקרטיזציה, דיפרנציאציה ועוד) וכן כעידן המתאפיין ברמות גבוהות של סיכון, אי וודאות ופלורליזם תרבותי (Kahane,1997; Featherstone,1991; Wolin, 1984, Giddens,1990; Beck, 1986). מבחינה זו, זהותו של היחיד מעוצבת בין חלופות רבות ותחת עקרונות פלורליסטיים מנוגדים לעתים ומשתנים (מסורתיים ומודרניים, פטריארכאליים ופמיניסטיים, חילוניים-דתיים ועוד). השאלה הנשאלת היא כיצד מתעצבות זהויות במרחב המודרני מאוחר /פוסט מודרני ?

החלטת ביניים שניתנה ע"י השופט ד"ר אחיקם סטולר בבית משפט השלום בתל אביב במסגרת בש"א 174875/06 בתיק עקרי ת.א. 55315/06 פלוני נ' בנאטב ותפוז אנשים בע"מ* קובעת כי פורטל אינטרנט לא יימחק מתובענה רק בשל כך כי אינו המעוול (גורם העוולה) בפועל.

החלטה זו קובעת למעשה כי שאלת האחריות של פורטל האינטרנט (ספק המרחב המקוון) תידון במסגרת התיק העיקרי ואין מקום ליתן פטור גורף מאחריות בשלב המקדמי, רוצה לומר כי בית המשפט אינו פוסל הטלת אחריות על פורטל אינטרנט/מפעיל פורום בגין פגיעה בפרטיות או רשלנות אף כי עוולות אלו בוצעו ע"י גולשים במרחב המקוון.

נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרון ברק כתב בע"א 214/89 אבנרי נ. שפירא, פד"י מג' (3) 840 בעמ' 856 כדלקמן:

"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם. הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר".

בפרשת רשת שוקן כתב כב' השופט ריבלין בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ. אילון הרשקוביץ, פד"י נח(3) 553 כי:

"שמו הטוב של אדם - המוניטין שצבר לעצמו במהלך חייו - הוא נכס מקניינו, הנרכש לעיתים בעמל רב ולאורך זמן. הוא מהווה ביטוי חשוב לכבודו של האדם: הן כבוד במובן honor, לאמור - ההוקרה וההכרה הנובעים ממעמדו בחברה אליה הוא משתייך, והן כבוד במובן dignity, לאמור- להימנות על בני הקהילה, ובכך להגשים את עצמו ולעצב את אישיותו".

דומה שאין היום איש שלא נתקל בשוכני הרשת המרשים לעצמם הכול: לקלל ולהשמיץ, להכפיש ולהעליל, לזרוק רפש ולהוציא דיבה.

אנו מוצאים אותם בכל מקום: באתרים המאפשרים הכנסת תגובות על כתבות (לדוגמה: Ynet, NRG ואחרים), בחדרי הצ'אט ובפורומים הפועלים, בין היתר, באכסניות מכובדות ובבלוגים שאנשים פותחים וכותבים בהם כל מה שעולה על דעתם, בלי לתת חשבון לאיש, בלי לעצור לרגע ולחשוב על הצד האחר, על מי שייפגע (לעתים באופן אנוש).

מחקר של עמותת אשנב מגלה:

60 אחוז מאתרי האינטרנט המיועדים לילדים

כדי לחנך, להנחות ולהתוות דרך בנושא כלשהוא יש להתמצא היטב באותו תחום. לצערי, אפשר לקבוע שיותר מדי הורים אינם עושים את המאמץ הנדרש כדי ללמוד ולהרחיב את השכלתם בכל הקשור לאינטרנט.

ואולם הבעיה העיקרית היא שמרבית ההורים אינם רוצים לדעת על הסכנות באינטרנט. והם אכן מצביעים ברגליים: במפגש בנושא זה בבית ספר גדול באזור המרכז הגיעו בקושי 20 הורים. להדרכה במתנ"ס באזור הצפון המשרת אלפי משפחות הגיעו 30 הורים.